השיר בובה ממוכנת / דליה רביקוביץ
השיר בובה ממוכנת מתאר תהליך של שבירה ואיחוי או סוג של הרכבה מחדש של הבובה המייצגת את הדוברת בפרט, ואף את המין הנשי בכלל. רביקוביץ משתמשת באמצעים אמנותיים כדי להעביר את המסר ולהדגיש את כאבה בשיר, כגון: מטאפורה, דימוי, אלוזיה, ו החיבור ואירוניה.
כבר מן הכותרת של השיר ניתן לקבל רושם ראשוני שנוי במחלוקת - מצד אחד המילה ״בובה״ אשר באפשרותה לייצג דבר תמים כמו צעצוע של ילדים ואף להעניק לו תכונות אנושיות. אולם יכולה הבובה לשמש כמושג המתאר אדם (במקרה של השיר זו אישה) הנשלטת בידי אחרים. בעצם כך משמשת הבובה ככינוי גנאי ועלבון עבור אלו שאינם מסוגלים לנהל את חייהם מתוך בחירה חופשית ובכוחות בעצמם. המילה ״ממוכנת״ מעניק אופי קר ואפלולי לבובה, שכן הוא מדגיש את היותה חפץ אשר נשלט באופן מכני ונטול כל רגש בידי אחרים. המילה ממוכנת שואבת מההטבה את החן והתמימות שיכלו לייצג אותה בתור משחק ילדים.
לפיכך, הכותרת ״בובה ממוכנת״ משרה תחושה שלילית ועגומה.
בשורה הראשונה של השיר משתמשת הדוברת במטאפורה - ״ בלילה הזה הייתי בבה ממכנת״ בכדי לתאר עצמה ככזו המופעלת בידי אחרים. הדוברת מציגה עצמה באמצעות המטאפורה כפסיבית, תלוייה, חלשה ונטולת חירות הבחירה - כפי שובבה ממוכנת מוגבלת בתנועתה וכן היא נשלטת באופן כפוי. בהמשך הבית הראשון הבובה פונה ״ימינה ושמאלה, לכל העברים", היא נואשת בניסיונה למרוד ולזכות בחירותה. האמנם ניסיון זה מסתיים בנפילה ושבירה. בסיום הבית הבובה עוברת ניסיון תיקון באמצעות ״יד מאומנת״ אשר מבצעת תיקון בהיבט הפיזי בלבד מבלי לטפל בהיבט הנפשי והרגשי.
בבית השני נמשכת מגמת התיאור של הדוברת - בובה כשקולה, צייתנית וממוכנת. אולם בהמשך הבית הבובה מדומה לענף חבול או שבור בגבעול דק - ״ כמו זמורה חבולה שהיא עוד אחוזה בקנוקנת״. דימוי זה מעולם הטבע מסמל את מצבה החדש של הדוברת, כעת היא תלויה על חוט השערה וקיומה שקול לקיום הגבעול הדק והשברירי. מכאן עולה שהתיקון, אותו עברה הבובה, מוגבל ביותר. הוא לא משפר את מצבה, אלא דווקא מדגיש את תלותה באחרים ואת כוחה הדל.
בבית השלישי מועברת הדוברת ממצבה הסיבתי למצב אנושי שבו היא יוצאת לחגוג - ״ואחר כך הלכתי לרקד בנשף ה מחולות״. מיד בשורה השנייה, ברור כי זו איננה חגיגה אמיתית משום שהדוברת הונחה בחברת חתולים וכלבים. ציון פרט זה מעיד שגם הפעם מעמדה הוא כמו של חפץ, אשר יש מי שמניח אותו במקום בו הוא בוחר, מבלי להתחשב ברצונו האנושי שמאחורי החפץ. רצונה בחברת בני-אדם נדחה, והיא מוצאת עצמה מורדת מטה בסולם המעמדות החברתי אל מחוזם של בעלי החיים. הנידוי הזה בולט בחומרתו בשל השלכתה של הדוברת האנושית אל חברתם המסוכסכת והאלימה של החתולים והכלבים. השורה הראשונה של הבית משמשת ארמז - ״ואחר כך הלכתי לרקד בנשף המחולות״. זהו ארמז לאגדת סינדרלה. בדומה לסינדרלה, גם הדוברת יוצאת לנשף, אלא שבשונה מגיבורת האגדה שזכתה בנסיך, מונחת הדוברת בחברת חתולים וכלבים, מנודה ומורחקת מחברת בני-האדם.
הבית האחרון בשיר מציג את הדוברת שוב כבובה, הפעם במראה מטופח של שיער זהב, עיניים כחולות, שמלה פרחונית וכובע קש עם קישוט דובדבן. בכך חזרה דמותה של הדוברת להיות בובתית בגרסתה המתוקנת, כלומר כפי שמפעיליה ביקשו ממנה להיות. אין לה ברירה אלא להיכנע לתכתיבי השולטים בה ולעמוד בציפיותיהם ממנה להיראות יפה ולמלא את רצונם. יש כאן תיאור של הפיכה לבובה מושלמת, אל דווקא ברגע זה, בעת התיאור המוגזם והמפואר של ״יופייה״, ישנה התרסה ומחאה כנגד החברה שלא מאפשרת ביטוי עצמי ואותנטי, אלא דורשת עמידה בנורמות אחידות ומעוותות. יש כאן אירוניה מכיוון שהשיר מסתיים לכאורה בתיאור חיובי ומושלם, אך המצב הוא שהדוברת משלימה עם היותה קורבן לתכתיבי החברה הפטריארכלית - אשר מקדשת עליונות גברית. הסוף הוא ביטוי לכך שהיא נאלצת לעמוד בסטנדרט היופי המדכא.
לאורך כל השיר משתמשת הדוברת ב-ו׳ החיבור, דבר אשר יוצר רושם של התפתחויות דרמטיות והתרחשות של מעבר ממצב אחד לאחר, אלא שבסופו של דבר הדוברת איננה עוברת תהליך ואיננה משתנה. היא נכנעת לתכתיבים ולנורמות אשר גורמות לה להיות כזו אשר מצפים ממנה להיות. לבסוף היא מוצגת במלוא תפארתה המזויפת - שלמות שאינה נובעת מרצון פנימי והחלטה עצמית, אלא מעמידה בדרישות החברה.
לסיום אכן משתמשת הדוברת באמצעים אמנותיים מגוונים טל מנת להעביר את מסרייה ולהציג את אותה אישה-בובה המהווה קורבן של החברה הפטריארכלית, בה מצופה ממנה "להיות יפה ולשתוק". ניסיונה למרוד במגמת הדיכוי הזו נכשל, זאת מאחר ואין בידה את הכוח הדרוש כדי להתנתק ולהפוך לעצמאית. כאבה הפרטי של דליה רביקוביץ, שהוא מרכיב מרכזי בזהותה, קיבל ביטוי אותנטי שהפך סמל למחאת נשים. לפיכך השיר ״בובה ממוכנת״ פורץ את גבולות העיסוק בזהותה הפרטית של המשוררת ומייצג את כל הנשים הסובלות מהחפצה. השיר משמש כשיר מחאה, התנגדות והתרסה, אשר קורא לתיקון המצב העגום
