הדמות הטרגית, מאפייניה ותכונותיה במחזה אנטיגונה
המאפיינים העיקריים של הדמות הטרגית
לדמות הטרגית ישנם תכונות אופי ואלמנטים אשר ייחודיים לו ובלעדיהם איננו יכול להיות גיבור טרגי. בזכות צירוף המאפיינים נוצרת הדמות הטרגית והטרגדיה עצמה. מין העקרונות הבולטים שמזוהים עם הגיבור הטרגי הם המעשה המביש, הסבל והידיעה (המודעות) לסבל, עצמותיו האישיות, חטא ההיבריס (חטא הגאווה), הקונפליקטים והתכונות הקיצוניות של הדמות אשר מנחות אותה בדרכה ובמעשים שלה.
ניתוח מאפיין: תכונות הקיצון של קריאון ואאנטיגונה
הגיבור הטרגי מאופיין בתכונותיו הקיצוניות ובעוצמותיו האישיות אשר מאפיינים את אופיו החזק. המחזה ניתן לראות כיצד קראון נחוש בצדקת דרכו ועד כמה הוא מתעקש לקבל החלטות הרות גורל בעצמו (החלטות שהיו אמורות להיות שמורות אך ורק לרצון האלים). קראון מביא במעשיו את אסונו שלו, כלומר המעשים והעיקרונות שלפיהם פעל קראון הובילו אותו למצב העגום שבו הוא נמצא. ברור כי מה שהוביל אותו לכך, אילו הן תכונותיו הקיצוניות ועובדה שחטא בחטא ההיבריס - חטא הגאווה והיהירות.
קראון אינו מוכן לוותר או לשנות את דרכו ולו לרגע. הוא לא מוכן להכיר ולהבין את המניעים של אנטיגונה - במעשה קבורתה הוא רואה פעול מרי והתנגדות. הוא אינו מסוגל להבין את רחשי לב העם הכמוסים, או את הרמזים בדברי המקהלה או השומר. הוא אינו מוכן אפילו להקשיב לבנו, האומר לו את הדברים בצורה ישירה ביותר.
קריאון מוביל את עצמו לקטסטרופה ולטרגדיה בעוד הוא אינו מודע למעשיו ולהשלכות, אפילו כשטריסיאס אומר לו שהאלים כועסים הוא בוחר להאשים אותו ברדיפת כסף ושוחד. קריאון הוא דמות טרגית בעקבות העיוורון האירוני שלו כלפי מעשיו שלו - עיוורונו המופשט שנבע מהעקשנות ומהכעס. הטרגיות במעשיו ניכרת בכך שהבין את הטעויות ואת ההיבריס שלו שכבר היה מאוחר מידי. קריאון סובל בעקבות מות האנשים היקרים לו, הסבל מקורו במעשיו שלו - מעשיו המבישים. קריאון הוא גיבור טרגי בעקבות שסבל בעצמו מהמעשה המביש שלו שמקורו בתכונותיו הקיצוניות ובחר ההיבריס. וכן התעצמות הטרגיות היא מעצם העובדה שהתפקח והבין את מעשיו (פקח עיניים) מאוחר מידי.
כמו כן ניתן לראות תכונות קיצוניות המאפיינות את הגיבור הטרגי גם אצל אנטיגונה (ארוסתו של בן המלך קריאון). היא פועלת למען קבורת אחיה למרות החוק של קריאון אשר אוסר זאת (בניגוד לחוק האלים). המצפון והצדק הענייה מובילים אותם ומדריכים את אופי מעשייה, ולכן היא מחליטה לקבור את אחיה בעצמה. היא נחרצת בעמדתה ומבצעת את הבורה גם ללא עזרת אחותה - אנטיגונה אף מוכנה למות למען המטרה.
נוסף לכך שהיא פועלת והולכת בעקבות אמונתה, היא עושה זאת בקול רם, גם כאשר רוב העם שחושב כמוהה מעדיף לשתוק (פוחד מן השלטון). אנטיגונה מביעה בפומבי את עמדותיה ואינה מפחדת גם כאשר שומעת את העונש שמגיע לה, דבר אשר יכול להצביע על יהירותה וגאוותנותה - חטא ההיבריס. אנטיגונה השוותה את עצמה לבת האלים, זלזלה בשליט קריאון והחליטה לשולח יד בנפשה. מעשייה אלו עוד מדגישים על ההיבריס שלה. אנטיגונה הביאה על עצמה את אסונה בעקבות מעשייה, תוך שהקהל מרחם עלייה ומבין לליבה - העם מאמין בצדקת דרכה ובערכים שהיא מייצגת בעקרונות המעשים הנועזים שעשתה אשר מראים על אומץ ליבה ועל התעוזה הרבה שיש לה.
המעשה המביש כעיקרון מנחה של הדמויות הטרגיות:
הדמות הטרגית מאופיינית בעצמאות מעשה מביש והוא הגורם הישיר לסבל בדמות הטרגית שבמחזה. המעשה המביש מנוגד למערכת המוסרית המקובלת ונובע בעיקר מתכונותיה של הדמות. הוא חייב להיות מעשה שהאדם מטבע בריאתו עשוי לעשות. המעשה המביש של קראון במחזה הוא כאשר מצווה לאסור את קבורת המת, הוא אמנם עשה זאת בתום לב ולא בכוונה רעה, אך העקשנות של קראון והגאוותנות שאינה נתנה לו להקשיב לסובבים אותו, הובילה לסופו הטרגי. המעשה המביש השני במחזה הוא של אנטיגונה כאשר הפרה בידיעה מוחלטת את חוק המלך, דבר זה מוביל להפרת הסדר של הממלכה מעשים אלו החשבים מעשים מבישים בגלל שאלו מעשים בריי תיקון, במצב של קראון חרטה וצו יתקנו את הבעיה ובמקביל גם בקשת סליחה מאנטיגונה לקריאים תפתור גם היא את הבעיה שיצרה. בעיות אלו הן בעצם בעיה אחת הנקראת הבעיה המרכזית במחזה.
