מלחמת העצמאות
מיד לאחר החלטת האו"ם, פרצה מלחמת העצמאות. היישוב היהודי נלחם בערביי הארץ- הפלשתינים ובמדינות ערב שהתנגדו להצעת החלוקה שהתקבלה באו"ם. המלחמה נמשכה כשנה וחצי. מהשלושים בנובמבר 1947 עד יולי 1949
המאפיינים הכלליים של המלחמה:
המלחמה הארוכה והממושכת שבמלחמות ישראל:
המלחמה נמשכה כשנה וחצי. היא החלה מיד לאחר החלטת האו"ם ועד יולי 1949 .הסתיימה בהסכמי שביתת נשק בין ישראל ובין מדינות ערב השכנות שנלחמו בה.
המלחמה התנהלה בשני שלבים מרכזיים:
שלב 1 - החל מהחלטת האו"ם ועד הכרזת המדינה התנהלה מלחמה פנימית, מלחמת אזרחים בין היהודים והערבים בארץ ישראל (ללא צבא סדיר)
שלב 2 - החל מהכרזת המדינה ועד הסכמי שביתת הנשק. בשלב זה המלחמה התנהלה עם צבאות ערב הסדירים (מצרים, ירדן, עירק, סוריה ולבנות).
מלחמה קיומית: (מטרות העל של שני הצדדים הלוחמים)
מטרת הצד הערבי - הפלסטינים ביקשו למנוע את הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, לשבש את החלטת האו"ם ואת החיים בערים מעורבות ולהטיל מצור על ישובים יהודיים מבודדים
מטרת הצד היהודי - לממש את החלטת האו"ם ולהביא לסיום המנדט הבריטי. ליצור רצף טריטוריאלי של היישובים היהודיים ולהשתלט על אזורים שפונו על ידי הבריטים.
נתוני פתיחה קשים לצד היהודי:
מדינת ישראל הוקמה תוך כי מלחמה בערבים, הקימה את צה"ל, קלטה עלייה המונית, הקימה תשתיות כלכליות ועוד..
המלחמה התנהלה בחזית וגם בעורף:
המלחמה התקיימה גם ביישובים ובערים מעורבות כמו ירושלים, חיפה, עכו, יפו וטבריה ולא רק בשטח האויב.
מחיר אנושי כבד:
המלחמה הסתיימה בניצחון ישראלי אך יחד עם זאת גבתה מחיר אנושי כבד. כ-6000 יהודים נהרגו וכ- 12,000 נפצעו.
המלחמה הותירה אחריה בעיות לא פתורות:
בעיית הגבולות לאחר המלחמה- מדינות ערב סירבו להכיר במדינת ישראל.
בעיית הפליטים - הפליטים ברחו בזמן המלחמה ולא יכלו לשוב לארץ ישראל. (יום הקמת המדינה מצוין על ידי הפלסטינים בתור "יום הנכבה" = אסון).
התקופות והשלבים במלחמת העצמאות:
החלטת האו"ם עד מרץ 1
מרץ 1948 עד הכרזת המדינה
הקמת המדינה עד פלישת מדינות ערב
הפוגות עד הסכמי שביתה
1) מהחלטת האו"ם עד מרץ 1948 - מלחמת האזרחים בין היישוב לערביי ישראל: מאפייני התקופה:
הערבים פותחים במלחמה נגד היישוב היהודי, מלחמה לא סדירה ללא צבא סדיר. הם פוגעים בנפש וברכוש, מתקיפים את המרכז המסחרי בשער יפו בירושלים, בוזזים חנויות ומעלים אותם באש. בהתקפה על שכונת התקווה בדרום ת"א נרצחו 39 עובדים בבתי הזיקוק בחיפה. הרובע העתיק בירושלים נותק מהעיר המערבית, היה ירי בערים מעורבות, פגעו בדרכים ובתחבורה הציבורית, הותקפו כלי רכב, ירו ירי צלפים, ועברו מכוניות התנקשות. הדרך לירושלים נחסמה והעיר הייתה במצור.
התמודדות היישוב היהודי:
כדי להגן על הנוסעים לירושלים החלו לנסוע רק בשיירות. שהיו כלי רכב של לוחמי הפלמ"ח שאבטחו את הדרכים ומהרגע שהחריפו הפגיעות בשיירות החלו לנסוע בשיירות של מכונית משוריינות
אירוע מדגים: שיירת הל"ה
שיירת הל"ה (שיירה של לוחמים מההגנה) יצאה מירושלים לגוש עציון המנותק כדי לתגבר אותו בנשק ומזון. בדרכה התגלתה השיירה על ידי הערבים ולאחר קרב ממושך נהרגו 35 הלוחמים בשיירה. ומכאן השם שיירת הל"ה (ל"ה, בגימטרייה 35) ב- 1949 נקברו כל החללים בהר הרצל.
2) מרץ 1948 עד הכרזת המדינה - תכנית ד':
מאפייני התקופה:
בתקופה זו, חלק מפנה/ שינוי במדיניות של היישוב ממדיניות של הגנה להתקפה. בעקבות הכישלון של שייטת השירות והכישלון המדיני של ארה"ב שנסוגה מתוכנית החלוקה היה חשש שמדינות ערב יפלשו למדינת ישראל אחרי שהבריטים יעזבו ותפתח מלחמה כוללת נגד היישוב. לכן, החליט בן גוריון להכין תכנית צבאית חדשה הנקראת: תכנית ד' שנמשכה 6 שבועות (היא כונתה בשם זה כי התבססה על 3 תוכניות שקדמו לה).
מטרות התוכנית:
להשתלט על שטחים של המדינה היהודית שנקבעו על פי תוכנית החלוקה.
להגן על יישובים יהודיים שמחוץ לשטחים שלא נכללו במדינה היהודית.
להשתלט על תחנות משטרה ומחנות צבא בריטים
להיערך לקראת פלישת מדינות ערב
הישגי התוכנית:
נוצר רצף טריטוריאלי יהודי ממטולה בצפון ועד באר טוביה בדרום.
כוחות ההגנה השתלטו על הערים המעורבות (טבריה, חיפה, בית שאן, עכו, צפת ויפו) ועל שכונות בירושלים (קטמון, מגרש הרוסים...) אך עדיין הרובע היהודי של העיר העתיקה ויישובי ים המלח וגוש עציון נשארו מנותקים. אחת התופעות הבולטות בתקופה זו היא בריחה המונית של אוכלוסייה ערבית בתמיכת ההנהגה הערבית המקומית ומדינות ערב השכנות. חלקם עזבו בשל הבטחות שהבטיחו להם המנהיגים ("עוד שבועיים חוזרים"), חלקם ברחו מפחד שיהרגו (בעקבות טבח די יאסין) וחלקם גורשו בידי כוחות צה"ל.
אירוע מדגים: מבצע נחשון:
נקרא כך עקב האגדה שבה נחשון בן עמינדב קפץ ראשון לים סוף כשיצאו.
מטרת המבצע: לפרוץ את הדרך לירושלים ולהסיר את המצור מעליה, להשתלט על הכפרים הערבים החולשים על הדרך לירושלים ולהבטיח את תנועת השיירות לאורך הדרך.
תוצאות המבצע: במהלך המבצע נכבש ה"קסטל" (כפר ערבי שחסם את הדרך לירושלים) ונפרצה לזמן מה הדרך לירושלים. בנוסף, הצליחו להעביר לירושלים שלוש שיירות גדולות עמוסות אספקה ותחמושת והדרך נחסמה שוב. מבצע זה היה מהלומה קשה לערבים משום שבקרב נהרג מפקדם ומנהיג הכנופיות עבד-אל-קאדר חוסייני.
במקביל ל"מבצע נחשון התקיפו אנשי האצ"ל והלחי את הכפר דיר יאסין (כיום גבעת שאול) כפר ערבי שמנה 600 אלף תושבים שחסם את הדרך לירושלים. הכפר הותקף בידי האצ"ל צף טריטוריאלי שתלטות על שטחים והלחי ונהרגו רבים מתושביו (כ- 230 איש) התקפה זו גרמה לזעזוע כבד בקרב הערבים והגבירה את בריחתם המבוהלת של ערבים רבים לארצות ערב.
קשיי היישוב היהודי בשלב הראשון של מלחמת העצמאות:
הצורך להתמודד עם התקפות של הערבים בחזית ובעורף
לחימה בשטח בנוי בערים המעורבות. הלחימה מנעה אספקה סדירה של מזון ונשק ליישובים מבודדים.
המלחמה גבתה מחיר אנושי כבד.
מחסור בנשק ובתחמושת (בכלל האמברגו שהטילה ארה"ב ובריטניה, צו האוסר משלוח נשק למדינות הלוחמות).
3) מהקמת המדינה עד פלישת מדינות ערב:
מאפייני התקופה:
מלחמה סדירה, צבאות ערב פולשים למדינת ישראל אחרי הכרזת המדינה (ירדן, מצרים, לבנון ועירק). צה"ל בראשית דרכו הוקם תוך כדי לחימה . רמת האימון של חיילו נמוכה )גויסו עולים, שורדי שואה, שרק הגיעו ארצה ונשלחו לחזית( הכוחות הלוחמים תשושים מהתקופה הראשונה של המלחמה וצה"ל נאלץ להילחם בשתי חזיתות מול צבאות ערב הפולשים. מדינות ישראל הייתה בעלת אסטרטגיה הגנתית ובעיקר בלימת הפלישה הערבית
אירוע מדגים: הקרב בגשר "עד הלום"
הצבא המצרי פלש בשני צירים. ציר אחד מרפיח צפונה בכביש החוף במטרה להגיע לת"א והציר השני לכיוון באר שבע דרך הר חברון. בית לחם לירושלים. המצרים הפציצו את ת"א ועורקי התחבורה והגיעו 35 ק"מ מת"א. כוחות מחטיבת הנגב וגבעתי פוצצו את גשר "עד הלום" (ליד אשדוד) ובלמו את המצרים. בציד השני המצרים התקדמו במהירות להר חברון השתלטו על בית לחם ובלמו ברמת רחל.
4) הפוגה ראשונה והפוגה שנייה עד חתימת הסכמי שביתת הנשק:
מאפייני התקופה:
היו בה שתי הפוגות שנכפו על שני הצדדים על פי החלטת האו"ם )הפסקת לחימה זמנית(. כולם נזקקו להפוגה כדי לארגן מחדש את כוחותיהם
בהפוגה הראשונה:
שנמשכה ארבעה שבועות צה"ל מצטייד בנשק (מצ'כוסלובקיה). אימון חיילים, אסטרטגיות לחימה, העבירו אספקת מזון ונשק לירושלים ונסללה דרך בורמה שחידשה את הקשר עם ירושלים הנצורה. לאחר ההפוגה הראשונה התנהלה לחימה שנמשכה 10 ימים. בקרבות אלה נבלמו צבאות ערב בכל החזיתות. אחד המבצעים במהלך קרבות עשרת הימים היה מבצע דני מבצע דני- על שם דני מס, מפקד שיירת הל"ה, שנהרג בקרב בדרך לגוש עציון. מבצע זה נועד להרחיק את האיום מהעיר תל-אביב ולהרחיב את הפרוזדור לירושלים. במסגרת המבצע צהל כבש את הערים רמלה ולוד. את שער הגיא ושכונות מסביב לירושלים: קריית היובל, מלחה ועין כרם.
ההפוגה השנייה:
לאחר קרבות "עשרת הימים" נכנסה לתוקפה ההפוגה השנייה במטרה להוביל להסכם מדיני בין הצדדים . ישראל התנגדה להפוגה מחשש שהערבים ינצלו את הזמן להיערכות מחודשת. ברנדוט (השליח השבדי באו"ם) הציע לצמצם את שטח המדינה היהודית ולהוציא את הנגב מהמדינה היהודית. ישראל דחתה את הצעתו כתגובה נרצח השליח על ידי אנשי לחי. בתקופה זו צה"ל הצטייד בנשק שנרכש בחו"ל, תותחים, מרגמות, מטוסי קרב, טנקים... מספר המגויסים עמד על 85000
אירוע מדגים: מבצע יואב:
במסגרת המבצע שהיה בחזית הדרום הצליחו הלוחמים לחבר את הנגב המנותק אל מדינת ישראל ולכבוש את באר שבע. צה"ל כיתר את הכוח המצרי עד לסיום המלחמה .
תוצאות מלחמת העצמאות:
המלחמה הסתיימה בשביתת נשק בין ישראל ומדינות ערב. ונקבע קו הגבול בין ישראל לשכנותיה- הנקרא גבולות "הקו הירוק ".
בהיבט האנושי:
המלחמה ספגה מחיר אנושי כבד (6000 איש נהרגו)
בהיבט הצבאי:
צהל הלך והתחזק, ואילו צבאות ערב נחלשו. מספר הלוחמים בצה"ל גדל בעקבות חוק גיוס חובה.
בהיבט המדיני:
שטח המדינה גדל, ל- 20,000 קמ"ר. הרחבת גבולות המדינה מעבר לתכנית החלוקה: כיבוש הגליל המערבי, הגליל העליון וחלקים בנגב. יצירת רצף טריטוריאלי שבו רוב יהודי. מדינה ערבית לא קמה. ירושלים הייתה חצויה לשתיים. החלק המערבי בשטח ישראל. והחצי המזרחי בידי ירדן.
כ- 13,000 מערביי ישראל נהרגו ועוד כ- 3,500 מחיילי צבאות ערב. כ- 650,000 - מחצית מערביי ישראל הפכו לפליטים. ברובם ברחו מבתיהם ומעטים גורשו לאזורי שליטה ערביים. חיו במחנות פליטים בתנאים קשים. בעקבות לחץ בינלאומי, הסכימה ישראל לחזרה מוגבלת של פליטים במסגרת איחוד משפחות. כ- 60 אלף מן הפליטים חזרו לתחומי המדינה ונהפכו לאזרחיה
הגורמים להיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים
סירובן של מדינות ערב לקלוט את הפליטים בשטחן: פרט לירדן, שפעלה לשלב את הפלסטינים כאזרחים, המדינות הערביות סירבו לאפשר לבורחים שהתאספו במחנות ארעיים בשטחיהן להשתלב באוכלוסייה הכללית, כי הם מכבידים על כלכלתן. בנוסף, השתמשו בפליטים ככלי תעמולה פוליטי, כדי לגרום לתסיסה בעם הערבי ולגיוס ההמון נגד מדינת ישראל.
המצב הקשה במחנות הפליטים: המצב במחנות ביהודה ושומרון, ברצועת עזה בלבנון ובירדן היה קשה ביותר: צפיפות, עוני, בערות, תנאי היגיינה ותברואה קשים, שירותי רפואה ירודים שגרמו לזעם, תסכול ומרירות בקרב הפלסטינים.
סירובה של מדינת ישראל לאפשר לפליטים לשוב לבתיהם: ממשלת ישראל מנעה את חזרתם של הפליטים לבתיהם. (בתחומי הקו הירוק) במקומות שננטשו , נהרסו בתיהם והוקמו יישובים יהודים חדשים.
הסיבות לסירובה של ישראל להחזיר את הפליטים:
מבחינה ביטחונית: חזרה של 650 אלף פליטים יוצרת איום ביטחוני על המדינה.
מבחינה דמוגרפית: החזרת הפליטים לא"י לא תאפשר לשמור על רוב יהודי בתחומי מדינת ישראל. ועלולה לפגוע בצביונה היהודי
מבחינה כלכלית: שיבת הפליטים ושיקומם יהיה לנטל כלכלי על המדינה היהודית החדשה. שצריכה להתמודד עם קליטת עלייה ופיתוח הארץ
הפליטים נאבקים למען 'זכות השיבה', שהפכה לסוגיה מרכזית במו"מ לשלום בין ישראל והפלסטינים עד היום.
