שלבי הטיפול של האו"ם בשאלת ארץ ישראל והחלטתו בכ"ט בנובמבר

ארבעת השלבים בטיפול בשאלת ארץ ישראל באו"ם:

דיון באו"ם

מינוי ועדת אונסקו"פ

לפני ההצבעה: שכנוע חברי האו"ם

חלטת האו"ם

השלב הראשון: דיון באו"ם

שתי המעצמות הגדולות ארה"ב וברית המועצות הביעו תמיכה בתוכנית החלוקה ובהקמת המדינה

הנימוקים לתמיכת ברית המועצות בתכנית החלוקה: (אנדרי גורמיקו נציג בריה"מ באו"ם)

העם היהודי סבל ייסורים קשים בשואה ולכן יש להעניק להם מדינה. הקמת מדינה יהודית תפתור את בעיית העקורים הנמצאים במדינות הגוש המזרחי

מדינה יהודית בארץ ישראל תשרת את האינטרסים של ברית המועצות במזרח התיכון. בהשפעת "המלחמה הקרה" (מלחמה בין שתי המעצמות הגדולות על אזורי ההשפעה בעולם) ברית המועצות רצתה לפגוע במעמדה של בריטניה בארץ ישראל מתוך רצון לחדור למזרח התיכון ולהטיל את השפעתה הקומוניסטית באזור.

המדינה היהודית שתקום בארץ ישראל תהיה ידידותית ונאמנה לברית המועצות היות ושלטה בה תנועת הפועלים הסוציאליסטית שרובם הגיעו מרוסיה. לכן, הניחה שתהיה חלק מהגוש המזרחי ולא חלק מהגוש המערבי

הנימוקים לתמיכת ארצות הברית בתכנית החלוקה:

ארה"ב ראתה בהקמת מדינה יהו דית פתרון לבעיית העקורים. התמונות הקשות והפרסומים בתקשורת עוררו זעזוע קשה בציבור האמריקאי

ארה"ב רצתה לחזק את מעמדה במזרח התיכון בהשפעת "המלחמה הקרה" במיוחד לאחר עזיבתה של בריטניה את ארץ ישראל. ארה"ב רצתה שתקום מדינה יהודית דמוקרטית וכך תבלום את ההשפעה וההתפשטות הקומוניסטית בארץ ישראל

הנשיא טרומן הביע תמיכה במדינה יהודית בארץ ישראל כדי לזכות בקולותיהם ובתמיכתם של היהודים בבחירות לנשיאות

השלב השני: מינוי ועדת אונסקו"פ

האו"ם מקים ועדה מיוחדת לשאלת ארץ ישראל הנקראת ועדת אונסקו"פ שתציע פתרון לבעיית ארץ ישראל

פעילותה של הועדה

הועדה ביקרה במחנות העקורים באירופה והתרשמה ממצבם הקשה

בביקורם בארץ, שניים מחברי הועדה היו עדים להעברת המעפילים מאוניית אקסודוס לאוניית הגירוש.

הועדה נפגשה עם מנהיגי היישוב, סיירה בישובים ונפגשה עם אנשי הממשל של המנדט הבריטי. מנהיגי היישוב היהודי ובראשם דוד בן גוריון הציגו את הישגי היישוב ודרשו מהועדה להמליץ על הקמת מדינה ליהודים.

הועדה התרשמה מההתפתחות הכלכלית של היישוב שיכל לעמוד ברשות עצמו.

המלצות ועדת אונסקו"פ בפני האו"ם:

לסיים את המנדט הבריטי בארץ ישראל ולהקים שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל - יהודית וערבית. בין שתי המדינות שיקומו יהיה שיתוף פעולה כלכלי וירושלים תהיה בפיקוח בינלאומי.

שלב שלישי: לפני ההצבעה: שכנוע חברי האו"ם.

לפני ההצבעה באו"ם יוצאת המשלחת הציונית בראשותו של משה שרת בפעילות דיפלומטית כדי לשכנע את נציגי המדינות באו"ם להצביע בעד תכנית החלוקה. הפעילות כללה:

שליחת מברקים

קיום שיחות עם נציגים דיפלומטים על מנת שיצביעו בעד הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל תוך הדגשת המוכנות הפוליטית, הכלכלית והצבאית של היישוב היהודי בארץ ישראל

ניצול קשרים אישיים ב"חלונות הגבוהים" )עם אנשים בעלי השפעה( כדי שיפעילו לחץ על נציגי האו"ם.

דיברו בשבחו של היישוב יהודי שהתפתח מבחינה כלכלית, צבאית ותרבותית ויכו ל היה לספק לעצמו את צרכיו ולעמוד ברשות עצמו. ברשותו היו מפעלים, תעשיות ועוד..

שלב רביעי: החלטת האו"ם

ב- 29 בנובמבר 1947 נערכה ההצבעה הגורלית באו"ם. היהודים בארץ וברחבי העולם היו מרותקים למכשירי הרדיו בציפייה לתוצאות

תוצאות ההצבעה:

33 מדינות הצביעו בעד תכנית החלוקה

13 מדינות התנגדו (מדינות ערב)

10 מדינות נמנעו- בניהן בריטניה

נציג אחד נעדר - תאילנד

הגורמים שהשפיעו על ההצבעה באו"ם לתמיכה בתוכנית החלוקה:

מצבם הקשה של העקורים במחנות המעצר ומאבקם העיקש לעלות לארץ ישראל.

התפתחות היישוב היהודי מבחינה כלכלי צבאית, פוליטית, התיישבותית. היישוב התנהל כמו "מדינה" ויש ביכולתו לנהל מדינה ריבונית.

השפעת המלחמה הקרה- שתי המעצמות הגדולות- ארה"ב וברית המועצות תמכו בתוכנית החלוקה כל אחת מהאינטרסים שלה, כל אחת מהן רצתה להרחיב את אזורי השפעתה מזרח התיכון (השפעה קומוניסטית/ דמוקרטית על המזרח התיכון)

עיקרי החלטת האו"ם - החלטת 181:

שלטון המנדט בארץ ישראל יסתיים עד ה- 8.11 1948 (למרות שבפועל הסתיים שלושה חודשים קודם)

בארץ ישראל יקומו שתי מדינות עצמאיות - מדינה יהודית ומדינה ערבית: המדינה היהודית תהווה %55 משטח הארץ ותכלול: מישור החוף, השפלה, כנרת, הגליל המזרחי, עמק יזרעאל והנגב.
המדינה הערבית תהווה %45 משטח הארץ ותכלול: הגליל המערבי, יהודה, שומרון וחבל עזה

ירושלים תהיה בפיקוח לאומי

בין שתי המדינות יהיה שיתוף פעולה כלכלי בעיקר בענייני מטבע, מסחר, ותקשורת

עם הפינוי הבריטי יועבר השלטון בארץ ישראל למשך תקופת מעבר זמנית לעדה מטעם האו"ם שתפקח על ביצוע ההחלטה )עד שיקומו שתי מדינות

המשמעות/חשיבות ההחלטה/ ההכרזה:

העם היהודי זכה להכרה בינלאומית ולעצמאות מדינית. מדינות העולם מכירות בקיומו של העם היהודי ובצורך שלו למדינה משלו. ארץ ישראל היא הבית של העם היהודי ויש לו זכות מלאה להתיישב בה אחרי 2000 שנות גלות.

תגובת היהודים:

החלטת האום התקבלה בשמחה גדולה ביישוב בארץ ישראל ובעולם היהודי ואלפים יצאו לרקוד ברחובות. הייתה תחושה שרגע היסטורי מתרחש והחלום הציוני התגשם. קיבלנו הכרה בינלאומית בעצמאותנו ובזכותנו למדינה ככל העמים אחרי 2000 שנות גלות. אך יחד עם זאת, למרות ההישג - הנהגת היישוב היהודי, ובראשה דוד בן גוריון, חששה מהמלחמה הצפויה עם הערבים ואף הייתה מודעת לקשיים שנוצרו בעקבות ההחלטה:

כ-30 יישובים יהודיים כולל ירושלים לא נכללו בשטח המדינה היהודית.

גבולות המדינה היו צרים וקשים להגנה

בתוך שטח המדינה היהודית נותרה אוכלוסייה ערבית.

משאבים כלכליים חשובים כמו: תחנת הכוח בנהריים, ומפעל האשלג בים המלח - נותקו מהמדינה היהודית.

תגובת הפלסטינים - ערביי ישראל:

הפלסטינים הצהירו כי הם לא מקבלים את החלטת כ"ט בנובמבר.

הם הודיעו כי הם יעשו הכל כדי למנוע את הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

הם טענו כי פלסטין היא המולדת הבלעדית של הערבים וליהודים אין זכות עליה.

הם פתחו בשביתה כלכלית

איימו כי יפתחו במלחמה ואכן, מלחמת העצמאות פרצה ביום שלאחר קבלת ההחלטה, ב-30 בנובמבר 1947 התקיפו הערבים אוטובוס שהיה בדרכו מנתניה לירושלים ושישה מן הנוסעים נהרגו.

תגובת מדינות ערב:

גם הם דחו את החלטת האו"ם. הם טענו כי פלסטין היא המולדת הבלעדית של הערבים וליהודים אין זכות עליה. הם איימו לפלוש לארץ ישראל ואכן צבאות מדינות ערב, פלשו לישראל שעות ספורות לאחר הקמת המדינה במאי 1948 ומכאן פרצה מלחמת העצמאות

תגובת הבריטים:

בריטניה הודיעה שלא תשתף פעולה עם ועדת הביצוע של האו"ם עם תוכנית החלוקה.