עמדת בריטניה וארצות הברית בשאלת העקורים
ביולי 1945 ,לאחר מלחמת העולם השנייה, התחלף השלטון בבריטניה ומפלגת הלייבור זכתה בבחירות. הישוב היהודי בישראל פיתח ציפיות לשינוי במדיניות הבריטית ביחס להקמת המדינה היהודית והספר הלבן. לציפיות אלה היו שלושה גורמים:
חילופי שלטון בבריטניה. מדיניות הספר הלבן גובשה בתקופת שלטונה של המפלגה השמרנית. כעת השלטון בבריטניה התחלף, ובבחירות זכתה מפלגת הלייבור.
הנחה כי האסון הכבד שפקד את העם היהודי בשואה, ישפיע על החלטותיה של ממשלת המנדט הבריטי לטובת היהודים.
הנחה כי הסיוע של הישוב היהודי בזמן מלחמת העולם ה-2 לצבא הבריטי, ישפיע גם הוא, על החלטותיה של ממשלת המנדט הבריטי לטובת הישוב היהודי.
בשאלת ארץ ישראל, החליטה ממשלת הלייבור להמשיך במדיניות הספר הלבן, ולהגביל את כמות העולים היהודים ל-500,1 בחודש. למדיניות זו היתה השפעה אדירה על מצבם של הפליטים היהודים שנותרו באירופה לאחר השואה. מרבית הפליטים, שהכניסה לארץ ישראל נאסרה עליהם, נותרו ללא קרובים, רכוש וקורת גג. כמענה לבעיית הפליטים היהודים שנוצרה לאחר המלחמה, הקימו בעלות הברית מחנות עקורים בשטחי גרמניה, אוסטריה ואיטליה, בהם חיו 250,000 יהודים.
נאום בווין מבטא את עמדת בריטניה ביחס לשאלת המדינה היהודית ובעיית העקורים
ארנסט בווין, שהיה שר החוץ הבריטי, נשא נאום בנובמבר 1945 בפרלמנט הבריטי, בו הציג את עיקרי עמדתה של בריטניה בבעיית העקורים באירופה ובשאלת ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה.
הפרדה בין שאלת העקורים לבין שאלת ארץ ישראל: בווין טוען שיש להפריד בין בעיית העקורים היהודים לבין עתידה של ארץ ישראל. בעיית העקורים הנה תוצאה של המשטר הנאצי, ומאחר והמלחמה הסתיימה והמשטר הנאצי חוסל, יש למצוא עבור היהודים פתרון בתוך אירופה ולשלבם מחדש במדינות מוצאם. ארץ ישראל, תוכל לסייע למקצת מן העקורים, אך וודאי שאין היא יכולה לעזור לכולם
בריטניה מחויבת לדאוג גם לאינטרסים של העם הערבי שיושב בא"י: מאחר ויש קושי עצום במציאת פתרון שיהיה מוסכם הן על היהודים והן על הערבים, בריטניה חייבת לשתף את העולם הערבי בפתרון בעיית ארץ ישראל.
בתגובה לדו"ח הריסון, שנכתב מטעם הממשל האמריקאי, הבריטים מזמינים את האמריקאים להשתתף במציאת פתרון לבעיית העקורים. הבריטים מציעים להקים וועידה אנגלו-אמריקאית שתדון בבעיית הפליטים.
עד אשר יימצא פתרון כלשהו בנושא ארץ ישראל והפליטים, הבריטים ממשיכים במדיניות הספר הלבן של 1939 .החלטה זו מבטאת לא רק, את הדאגה והמחויבות של הבריטים כלפי הערבים בא"י, אלא גם את האינטרס הבריטי ביחס למאגרי הנפט של העולם הערבי.
ועדת הריסון
בעקבות הידיעות שהגיעו לארה"ב על מצבם של העקורים, הזוועות שעברו במהלך המלחמה, ולחץ שהפעילו יהודים אמריקאים על הממשל כדי שיפעל לטובת העקורים, מינה הנשיא הרי טרומן את ארל הריסון, לעמוד בראש ועדת חקירה שתחקור את מצב הפליטים במחנות העקורים. הוועדה סיירה ביותר מ-30 מחנות עקורים, ותיארה את התנאים באותם מחנות, ככאלה שאינם טובים יותר ממחנות הריכוז הנאצים. הדו"ח שחיברה הוועדה העיד על הזעזוע העמוק שעבר על חבריה לנוכח מצבם של העקורים וכלל גינוי חריף למדיניות של רשויות הצבא ביחסם אליהם: "נראה שזולת השמדה של יהודים, אנו נוהגים בהם כפי שנהגו הנאצים" – בהשוואה מופרזת זו נתנו חברי הוועדה ביטוי להתרשמויותיהם הקשות.
ועדת האריסון קבעה שהפתרון היחיד לבעיית הפליטים הוא עלייתם לארץ ישראל, והמליצה שארה"ב תדרוש מהבריטים להקצות לאלתר מאה אלף רישיונות עלייה, עוד לפני שיימצא הסדר כולל לשאלת א"י. בעקבות ממצאי הוועדה, הוכנסו שינויים של ממש בתנאי החיים של העקורים והגנרל אייזנהאואר, המפקד העליון של הכוחות האמריקניים, הגביר את הפיקוח על מחנות העקורים ודאג לתנאי החיים של הניצולים.
המלצותיה של הוועידה, אותן הגישה לממשלת ארה"ב, היו: אישור מידי של הכנסת 100,000 פליטים לא"י.
וועדה אנגלו-אמריקאית
לאחר שהבריטים סרבו ליישם את המלצותיה של וועידת הריסון, הם הזמינו את ארה"ב להשתתף בוועידה אנגלו-אמריקאית שתדון בבעיית הפליטים. בינואר 1946 ,הוקמה הוועדה וישבו בה שישה נציגים אמריקאים ושישה נציגים בריטים. הוועידה סיירה במחנות העקורים, וגם הגיעה לארץ ישראל ונפגשה עם יהודים וערבים. המלצותיה של הוועידה היו:
יש להתיר ל-100,000 פליטים לעלות לארץ ישראל.
יש לבטל את חוק הקרקעות שנחקק ב-1940 ,והגביל את יכולתם של היהודים לרכוש קרקעות בארץ ישראל
יש לדאוג שארץ ישראל לא תהיה מדינה יהודית או מדינה ערבית, מאחר וישנו מתח גדול בין שני העמים. יש להשאיר את השלטון בארץ ישראל בידי הבריטים, עד אשר יימצא פתרון חלופי במסגרת האו"ם
ממשלת בריטניה סירבה ליישם את המלצותיה של הוועידה. היהודים ראו בהמלצות הוועידה הישג גדול, ואילו הערבים התנגדו להמלצות.
