העלייה לארץ ישראל וקליטת העולים

רצון לפתוח דף חדש:

מרבית העולים שהגיעו לאירופה בשנים הראשונות היו שורדי שואה ממחנות העקורים בגרמניה שראו באירופה את בית הקברות של העם היהודי, ולא רצו להישאר במקום שבו נרצחו בני עמם אלא רצו לפתוח דף חדש במדינה החדשה שקמה.

תסיסה אנטישמית באירופה:

גם לאחר השואה היו גילויי אנטישמיות ופגיעות פיזיות ביהודים בנפש וברכוש (הפוגרום בעיר קילצ'ה בפולין שנרצחו בו 40 יהודים) ולכן רבים בחרו לעלות לארץ ישראל שהיוותה מקלט לילה לרדיפות ביהודים.

מצוקה כלכלית:

היהודים ממזרח אירופה סבלו ממצוקה כלכלית . כשחזרו לבתיהם , גילו שהמקומיים השתלטו על בתיהם ורכושם או שאלו נהרסו במלחמה. לכן עלו לארץ כדי לבנות את הבית החדש.

הקמת מדינת ישראל: (1948)

ממשלת ישראל פתחה את שעריה לעלייה יהודית במסגרת חוק השבות, רבים ראו בה את הגאולה ולכן עלו ארצה.

אנטישמיות בארצות אסלם:

בעקבות מלחמת העצמאות והכרזת מדינת ישראל חלה הרעה במצבכם בארצות האסלם עד כדי סכנת חיים. היו פרעות ביהודים ופגיעות בנפש וברכוש. לכן, יהודים מארצות האסלם בחרו לעלות לארץ ישראל

תהליך הדה-קולוניזציה:

שחרור של ארצות האסלם מהשלטון האירופאי הניע את היהודים לעלות לארץ ישראל. מצבם של היהודים החמיר היות והאשימו אותם הם שיתפו פעולה עם השלטון האירופאי. לכן, הם בחרו לעלות לארץ.

הפעילות הציונית:

יצאו שליחים ממדינת ישראל לארצות הגולה כדי לעודד עלייה לארץ. ארגון הג'ויינט סייע לעליית יהודים מארצות האסלם.

הסיבה להתעוררות הדילמה:

הדילמה התעוררה בעקבות המצב הכלכלי הקשה בארץ. המדינה צריכה לשקם את עצמה אחרי המלחמה, לדאוג לחיילים משוחררים, לדאוג לקליטת עולים חדשים וגם לפיתוחה הצבאי והכלכלי של המדינה.

בן גוריון (ראש הממשלה)

דגל בעלייה פתוחה. לאפשר לכל יהודי שרוצה, לעלות לארץ ללא שום הבחנה. עלייה המונית תתרום למפעל ההתיישבות ולפיתוח הארץ ותיצור רוב יהודי בארץ ישראל.

משה שפירא (שר העלייה)

דגל בעלייה מבוקרת וסלקטיבית היות והמצב הכלכלי בארץ קשה ועלייה המונית תוביל לקריסתה של המדינה. יש לפקח על קצב העלייה ולמיין את העולים על פי קריטריונים (גיל, מקצוע, השכלה, מצב כלכלי ומשפחתי...) שלא יהיו לנטל על המדינה. הביקורת על עמד תו- עלייה מבוקרת עלולה לנתק בין משפחות.

דפוסי העלייה מצפון אפריקה

המדינה פעלה בדרכים שונות על מנת להעלות את היהודים מצפון אפריקה לארץ.

עליית הצלה:

בארצות שנשקפה סכנה ממשית ליהודים, ממשלת ישראל העלתה קהילות יהודיות שלמות כדי להצילם. המבצעים היו מתוכננים, בתיאום עם השלטונות המקומיים. (תימן, עיראק, לוב..) היהודים ויתרו על רכושם ובתמורה השלטון אפשר להם לצאת.

עלייה מבוקרת:

במקום שלא נשקפה סכנת חיים ממשלת ישראל נקטה במדיניות של עלייה סלקטיבית בה העלו את הצעירים הבריאים, הכשירים לעבודה, בעלי המקצוע ובעלי יכולת לפרנס את משפחותיהם כדי שיוכלו לתרום לפיתוח הארץ.
תהליך המיון עורר ביקורת קשה בציבור היות והוא עלול לפרק משפחות והוא נוגד את חוק השבות שקובע כי כל יהודי זכאי לעלות לארץ ישראל.

עלייה חשאית:

בחלק מארצות האסלם (בעיקר באלו שלחמו בישראל במלחמת העצמאות) בהן הוטל איסור עלייה לישראל, ממשלת ישראל פעלה בשביל להעלות את היהודים בדרכים חשאיות על ידי המוסד והסוכנות היהודית.

הקשיים בתהליך קליטת העולים מאופיינים על ידי הקטגוריות הבאות:

דיור

כלכלה

חינוך

קושי בתחום הדיור:

היה מחסור חמור בדירות עבור העולים הרבים שהגיעו ארצה.

"רכוש נטוש":

העולים שוכנו בבתים שננטשו על ידי ערבים בערים שונות.

מחנות עולים:

ששימשו בעבר את הצבא הבריטי בארץ ישראל שם נערכה הקליטה הראשונית . של העולים: רישום, בדיקות רפואיות, הפנייה למקום דיור... תנאי החיים במחנות היו קשים מאוד (צפיפות רבה, חוסר בפרטיות ותנאי תברואה קשים) גרו באוהלים, שירותם ומקלחות ציבוריים . הרשויות סיפרו את הצרכים הבסיסים והעולים לא עבדו לפרנסתם.

מעברות:

העולים גרו בצריפים, פחונים ובדונים בשל מחסור בחומרי בנייה עד שיעברו לשיכוני קבע. במעברות הוקמו מבני ציבור כמו בתי ספר, בתי כנסת, מרפאה וכל אחד היה צריך לדאוג לפרנסתו.

עיירות פיתוח:

מרוחקים מהמרכז. כדי לפזר את העולים בכל הארץ הוקמו בהן מפעלי תעשייה כדי לספק להן עבודה.

קשיים בתחום הכלכלי:

אחרי מלחמת העצמאות היה מחסור חמור במוצרים בסיסיים ולא היה כסף לייבא סחורה מחו"ל.

ההתמודדות עם המשבר הכלכלי: תכנית הצנע (שנתיים)

הממשלה נקטה בתוכנית כלכלית לשעת חירום שנקראה תכנית הצנע, היא חילקה לעולים תלושי מזון לשעת חירום כמו שמן, חלב, מים, קמח, סוכר ועוד.. שחולקו בכמות שווה לכל האזרחים במטרה שהאזרח יקבל את הנחוץ לתזונתו. בעקבות משטר הצנע התפתח השוק השחור בו מכרו בעלי החנויות מוצרים באופן לא חוקי ורק בעלי האמצעים יכלו לרכוש אותם. השוק השחור יצר חוסר שוויון בין העולים והוותיקים

מטרות משטר הצנע:

לצמצם את הצריכה הפרטית של האזרח לטובת פיתוח וביטחון המדינה.

להקטין את הצורך במוצרי ייבוא, רכי שת מוצרים "כחול לבן ", מוצרים שמיוצרים בארץ בשביל לפתח את שוק העבודה.

להגדיל את התוצרת החקלאית והתעשייתית

לספק את כל צרכי היסוד הבסיסים לאזרחים במדינה החשובים לתזונתו ובריאותו של האזרח.

קושי במקורות פרנסה:

רוב העולים היו חסרי השכלה והכשרה מקצועית, חלקם היו מבוגרים, מובטלים שהתקשו לפרנס את משפחתם

דרכי ההתמודדות העולים עם קושי במקורות פרנסה

עבודות דחק:
העולים עבדו בעבודות יזומות כמו סלילת כבישים, קטיף, ניקיון הסביבה וקיבלו שכר נמוך מאוד.

הקמת מפעלים ותעשיות:
מתרומות של בעלי הון ומכספי השילומים של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה הקימו תעשיות ומפעלים.

הקשיים שאיתם התמודדו העולים לא"י בתחום החינוך:

היה מחסור חמור במוסדות חינוך, בעיקר באזורים המרוחקים ממרכז הארץ.

מחסור במורים.

לא הייתה תוכנית לימודים מסודרת.

רבים מן העול ים לא שלחו את ילדיהם לבתי הספר כי הילדים עזרו בפרנסת המשפחה

דרכי התמודדות של העולים עם בעיית החינוך

חקקו את חוק חינוך חובה-חינם מגיל 14-5 ,נערים בגילאי 17-14 שלא קיבלו השכלה יסודית היו חייבים להשתלב בבתי ספר מקצועיים

קמה מערכת חינוך לסקטור הממלכתי ולסקטור הדתי בפיקוח המדינה

מבצע הנחלת השפה העברית לעולים ע"י מתנדבים ומורות חיילות. למדו מעל 60,000 עולים.

קשיי העולים בתחום החברתי:

העולים שהגיעו מארצות האסלם היו שונים בתרבותם מהתרבות שהייתה בארץ ישראל. היו שונים בשפה, במנהגים, בלבוש. היו פערים גדולים בין העולים המזרחיים לוותיקים האשכנזיים. היו בניהם פערים בהשכלה ובתעסוקה, הוותיקים גרו בערים הגדולות והמזרחיים בעיירות הפיתוח בתנאים קשים.
העולים נתפסו בעיני האשכנזים כפרימיטיביים, קולניים וחסרי תרבות, סבלו מיחס מזלזל מצד הממסד האשכנזי, נוצרה תחושה של אפליה וקיפוח על רקע עדתי.

דרך ההתמודדות: מדיניות כור היתוך

דוד בן גוריון נקט במדיניות של כור היתוך- מיזוג גלויות. כלומר, מדינת ישראל ביקשה להתיך את כל התרבויות של העולים לתרבות אחת אחידה- תרבות ישראלית- צברית. כדי ליצור יהודי חדש, צברי שמדבר בשפה העברית, עובד אדמה, נושא נשק, ולוחם למען המדינה. מדיניות כור ההיתוך עוררה כעס בקרב העולים היות ובן גוריון ביקש לטשטש את הזהות של הקהילות ולהתעלם ממגוון התרבויות שהביאו עימם.

הגורמים לכור ההיתוך:

יצירת זהות ישראלית משותפת, זהות צברית המבוססת על ערכים משותפים של ציונות, חלוציות ואהבת הארץ.

כדי לענות על צרכי המדינה. צורכי ביטחון והתיישבות, יצירת יהודי חדש שמגן על הארץ ומתיישב בה

כדי לענות על צרכי העולים. אם הם יסגלו את השפה, הערכים והמנהגים של החברה בארץ זה יקל על קליטתם בארץ.

האמצעים להנחלת כור ההיתוך:

חוק חינוך חובה לכולם ללא קשר למוצאם.

למדו את השפה העברית.

תכנית אינטגרציה בחינוך שלפיה ילמדו ילדים משכונות מבוססות עם ילדי שכונות מצוקה כדי לשפר את הישגיהם הלימודיים ולצמצם את הפערים החברתיים

כולם מתגייסים לצבא ומעמד המתגייסים שווה

מורות חיילות ילמדו את העולים עברית.

השיקולים לתהליך הקליטה:

המדינה פעלה מתוך שיקולים מוסריים, היא דאגה לצרכים הבסיסיים של העולים )פרנסה, דיור וכו..( בשביל שיצליחו להשתלב במדינה החדשה.

הצורך בפיזור האוכלוסייה בכל חלקי הארץ מתוך רצון ליישב ולפתח את הגליל ואת הנגב ולהרחיב את מפת ההתיישבות

שיקול ביטחוני: השלטון הקים ישובים לאורך הגבולות במטרה להגן על גבולות המולדת.

המדינה חוקקה את חוק חינוך חובה מתוך רצון לבער את הבערות ולהקנות השכלה לעולים כך שירכשו מקצוע וישפרו את מצבם הכלכלי.

המדינה רצתה לעצב יהודי חדש שעובד את אדמתו כדי לחזק את הקשר ואת תחושת השייכות למדינה.

אירועי ואדי סאליב:

אירועי ואד י סאליב אלו מהומות שהתרחשו בשכונת ואדי סאליב. ואדי סאליב הייתה שכונה בעלת רוב מרוקאי בעיר התחתית בחיפה (שכונת עוני, מצוקה). ביולי 1959 פרצה קטטה בבית קפה שבשכונה, המשטרה הוזמנה ואחד השוטרים ירה ביעקב אלחריף (עולה חדש ממרוקו שהיה שיכור) . למרות שהפציעה הייתה שטחית הופצה שמועה שהוא נפטר וכתגובה, רבים מהאזור יצאו בהפגנה אלימה נגד המשטרה- המכוניות עלו באש וחנויות נבזזו. בהתפרעויות נפצעו 13 שוטרים ונעצרו 34 מהמתפרעים. זרועות השלטון הוקיעו את המתפרעים וכינו אותם- "חוליגנים ופושעים". ההתפרעויות גם התפשטו למקומות אחרים בארץ כמו באר שבע...

הגורמים לאירועי ואדי סאליב:

תושבי ואדי סאליב יצאו במהומות והפגנות על רקע חברתי- עדתי. הפגינו נגד הקיפוח והאפליה העדתית מצד הממסד שהיה אחראי לאפליית העולים

יצאו במהומות נגד תנאי החיים הקשים )העוני, האבטלה, תנאי התברואה והדיור הקשים( וביקשו מהממסד לשפר את התנאים שלהם. הם הרגישו שהם נדחקים לשולי החברה.

שיח ציבורי:

אירועי ואדי סאליב הפכו לשיח ציבורי בחברה הישראלית. העלו את הנושא העדתי על סדר היום וחשפו את הפערים ב ין האשכנזים למזרחים.

מהפך פוליטי:

בעקבות אירועים אלו התחולל מהפך פוליטי וב- 1979 הליכוד עלה לשלטון במקום מפלגת מפא"י כמחאה על מצבם החברתי כלכלי.

הפנתרים השחורים:

קמה תנועת הפנתרים השחורים שהורכבה מצעירים בני עדות המזרח שיצאו נגד האפליה והקיפוח העדתי.

ועדת עציוני:

מטרת הועדה הייתה להעניק מענקים לעולים, למשפחות ברוכות ילדים, ל פנות אותם מהמעברות ולהעניק קורסים להכשרה מקצועית לחיילים משוחררים