שואה

הקמת היודנרט

היודנרטים היו יהודים שאחראים לפקח על הגטאות מבפנים.

כיצד נבחרו היודנרטים ?

תחילה היודנרטים נבחרו מתוך ההנהגה היהודית הקיימת אך משלב מסוים ביטלו הנאצים את הדרישה הזו והם מינו יהודים אקראיים או כאלו שנתפסו ברחוב לשמש כיודנרטים.

מה היה תפקידם של היודנרטים ?

הנאצים ניצלו את היודנרטים בשביל לקדם את המדיניות הנאצית וכדי ליצור מתחים פנימיים. תפקידם הראשון היה לארגן את ההעברה והקליטה של יהודים שהגיעו לגטאות ולאחר מכן נדרשו לספק נתונים לנאצים, לשלוח יהודיים לעבודות בכפייה, לחלק את המזון בין אנשי הגטו ולאסוף תקציבים לתשלום קנסות.

לאחר זמן מה נדרשו היודנרטים לבצע תפקידים בתחומי פעולה שונים:

העברת יהודים לגטו

החרמת רכוש מידי היהודים

חלוקת טלאי צהוב

מניעת מגפות

מסירת נתונים סטטיסטיים

חלוקת תלושי מזון

מסירת הודעות

אספקת עובדיי כפייה

גביית כספים לתשלום קנסות

טיפול בבעיות התברואה

קבורה

לעיתים היו אחראים היודנרטים גם על התחומים הבאים:

אספקת שירותי סעד

אספקת שירותי בריאות

אספקת שירותי חינוך ותרבות

תנאי החיים בגטו

הסבל של היהודים שחיו בגטו הגיע לידי ביטוי בתחומים שונים:

צפיפות:

בגטאות נדחסו מספר לא הגיוני של יהודים כך שגרם לצפיפות אוכלוסין קיצונית. בחדר ים הממוצעים שהיו קטנים, נדחסו כשש נפשות לפחות יחד עם הרכוש שעוד הצליחו להביא עימם לגטו. צפיפות זו הובילה לצורך לערוך תורנויות שינה, קימה ואכילה. צפיפות זו הייתה הקושי הראשוני איתו התמודדו יהודי הגטאות.

מחסור במזון:

ליהודים בגטאות סופקה כמות מזון שהייתה פחותה בהרבה מהמינימום שנדרש לקיומו הפיזי של אדם. נוסף על כך, רמת המזון הייתה לא סבירה, ולרוב לא ראויה למאכל. היהודים נאצלו להבריח מזון אל הגטו וכך רוב המזון שהיה בגטו הגיע. תושבי הגטו גוועו ברעב ועד להקמת מחנות ההשמדה זו הייתה הסיבה המרכזית למוות בגטו.

תנאי תברואה ירודים:

ברוב הגטאות היה מחסור קבוע באמצעי הסקה, סבון ומים ודיירי הגטו לא הצליחו לשמור על תנאי היגיינה ראויים.

עבודות בכפייה:

יהודים רבים נלקחו לעבודות כפייה במפעלים שהוקמו בהוראת הנאצים וחלקם עבדו מחוץ לגטו בסלילת כבישים, הקמת מבנים וגשרים וכו... הנאצים אף הטילו על היהודים עבודות כפייה להנאתם בלבד מבלי לקדם מטרה מסוימת. דרשו מהיהודים לעבוד בכל ימות השבוע, כולל שבתות וחגים והם נאצלו לעבוד בהשפלה, בקושי וכ 12-10 שעות ביום. חלק מהיהודים היו מעוניינים לעבוד בעבודות כפייה רק מתוך הציפייה שיזכו בכמות מזון ובאמצעי מחייה ממחוץ לגטו שהיו זקוקים להם נואשות.

מחלות:

המגפות בגטו התפשטו במהירות עקב הצפיפות ותנאי התברואה הירודים. המחסור בתרופות הלך והחמיר ולכן חולים רבים מתו ממחלותיהם.

מוות:

שיעור התמותה בגטו היה גבוה מאוד בשל הרעב, המחלות, מצב תנאי התברואה והמחסור בתרופות.

השפעתם על הפרט:

הפרט בגטו היה בסכנת חיים יומיומית בשל הרעב, הצפיפות, תנאי התברואה הירודים והמחלות. יתר על כן, שיעורי המוות הגבוהים איימו לפגוע בחוסן הנפשי של הפרט וביכולתו לעמוד בקשיים. אך למרות זאת תושבי הגטו בחרו בחיים ולא נכנעו לייאוש, הם הרגישו שכך הם נאבקים בנאצים. הדבקות בחיים קיבלה גם משמעות דתית של קידוש החיים. מושג זה מקביל למושג קידוש השם שבעבר כשאנשים רצו לפגוע בדת היהודים הקריבו את חייהם ובזמן זה כאשר הנאצים רוצים לפגוע בחייהם הם יעשו הכל כולל להקריב את הדת. הפרט נלחם במאבק יומיומי לקיום הגוף וחיזוק הנפש. חלקם השתמשו בפעולות מסיחות דעת בשביל שישמשו כמשענת ויקלו את מצוקתם הנפשית.

השפעתם על חיי המשפחה:

החיים בגטו גרמו לשינוי המבנה המסורתי של המשפחה. אבות רבים גויסו לעבודה ואימהות עמדו שעות בתורים לקבלת מזון. היעדרות ההורים לא תרמה לפרנסת המשפחה ומנעה את תפקודה כמסגרת תמיכה רגשית. הקשיים שניצבו בפני המשפחות חיזקו את דבקותם אלה באלה. מצב זה פגע בעיקר בילדים ובייחוד באלו שהיו יתומים. מערכת הסיוע שהוקמה בגטו למען הילדים הייתה מסוגלת לתמוך רק במחצית הילדים שהזדקקו לשירותיה לכן חבורות הילדים שימשו כחלופה לחיי המשפחה, הם סיפקו לחבריהם מזון ותמיכה נפשית. כל זאת למרות שההורים ניסו כמה שיכלו לייצר לילדיהם רמה מינימלית של ילדות נורמלית.

השפעתם על החברה היהודית:

בחברה היהודית, כמו בכל חברה היה ניתן למצוא עזרה הדדית ואחריות קולקטיבית לצד אנוכיות, ניצול ופשע. בגטו הייתה להם משמעות מיוחדת.

מצד אחד ניתן היה למצוא סממנים של התפוררות חברתית:

אנשים חטפו מזון מזקנים וילדים, יהודים בעלי סמכות פגעו ביהודים שלא לצורך. יתר על כן, הי ו פערים כלכליים, היו יהודים שהביאו עימם אמצעים כלכליים, לא גוועו ברעב וקיימו אורח חיים ראוותני בעוד שאחרים נאבקו באופן יומיומי על קיומם.

ארגוני סיוע:

החברה היהודית הקימה ארגוני סיוע כגון בתי תמחוי, בתי יתומים, בתי אבות, מרפאות ועוד... פעולות אלה מומנו בכספים שתרמו יהודים בעלי אמצעים שחיו בגטו ובכספי תרומות מארגון הג'וינט (ארגון סעד יהודי אמריקאי). למשל, ינוש קורצ'ק היה רופא מחנך וסופר שתפיסתו העמידה במרכז את הילד, כבודו וזכויותיו, הוא הקדיש את כל זמנו ומרצו לטיפול בילדי בתי היתומ ים ובילדים נוספים. דוגמה נוספת היא ארגון הסעד צנטוס (ההסתדרות המרכזית לעזרה ליתומים). פעולות אלו מומנו בעיקר בכספי תרומות.

מוסדות חינוך ותרבות חשאיים:

היהודים בגטאות הקימו כיתות לימוד וערכו הרצאות, קונצרטים והצגות בניגוד להוראת הנאצים שחיזקו אותם ואפשרו להם בריחה נפשית מהמציאות האיומה.

תנועות נוער:

עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, התקיימו בפולין תנועות נוער יהודיות רבות שהתאספו שוב בגטאות וארגנו שוב את תנועותיהם. תנועות הנוער העניקו תחושת שייכות ותמיכה נפ שית ורגשית לבני נוער רבים ובפרט לאלו שאיבדו את משפחותיהם. הם סיפקו לחניכים מציאות חלופית כך שהם יכלו לחשוב על מציאות אחרת ולהימלט באופן זמני מהמציאות הקשה שחיו בה. ביטוי לתחושה זו ניתן בדברים שאמרו לימים חברי תנועות נוער ששרדו את אירוע השואה: "היינו שם אך לא חיינו שם". חברי תנועת הנוער פעלו רבות בגטאות מתוך תחושת אחריות לאומית. הם הקימו מפעלי חינוך מחתרתיים, סייעו לילדים עזובים למצוא מזון, סייעו בחלוקת מזון ושמירה על הילדים והדפיסו עיתונים מחתרתיים שהופצו על מנת ליצור קשר בין הגטאות. חברי תנועות הנוער היו מהראשונים לקרוא למרד בנאצים