עיקרון הגבלת השלטון - שני מנגנוני פיקוח ובקרה
עיקרון הגבלת השלטון הוא עיקרון חשוב מאד לקיום הדמוקרטיה. מדוע נחוצה הגבלת השלטון?
לשלטון ובייחוד לרשות המבצעת יש כוח רב. הממשלה וזרועותיה (משרדי הממשלה השונים), שולטים על משאבים רבים. לרשותם - כוח כלכלי, כוח צבאי ועוד ועוד. על מנת שלא יעשה בכוח שימוש לרעה – בין אם זה שימוש בכוח לטובת השלטון ולא לטובת האזרחים ובין אם זה שימוש בכוח על מנת לדכא/לפגוע במיעוטים או באזרח הקטן- נחוצים מנגנונים שיבקרו ויפקחו על השלטון , כלומר יגבילו אותו.
מנגנון פיקוח ובקרה פורמלי
זהו מנגנון מטעם המדינה ומכוח חוק/ים. תפקידו לבקר, לפקח ולהגביל את מוסדות השלטון. דוגמאות לפיקוח מטעם מנגנון זה- מוסד מבקר המדינה, בג"ץ, היועץ המשפטי לממשלה וכו'.
מנגנון פיקוח ובקרה בלתי פורמלי
זהו מנגנון שלא מטעם המדינה, ולא מתוקף של חוק. מנגנון זה פועל על בסיס רצונו החופשי של האדם. דוגמאות לפיקוח מטעם מנגנון זה- תקשורת, הפגנות, עצומות, ארגונים חברתיים שונים כמו- התנועה לאיכות השלטון, האגודה לזכויות אדם ואזרח, אדם,טבע ודין- וכו'.
מדוע נחוצים שני סוגים של מנגנונים?
בגלל חשיבותו הרבה של עיקרון הגבלת השלטון, ובגלל חסרונות אפשריים של כל אחד מהמנגנונים, רק שילוב בין השניים יאפשר לשמור על השלטון שלא יעשה שימוש לרעה בכוחו.
המנגנון הפורמלי - במידה והשלטון דואג למנות בעלי תפקידים, שפועלים לטובת השלטון ולא ממלאים את ייעודם כמבקרי ומפקחי השלטון, משיקולים שונים כמו- רוצים לשאת חן בעייני השלטון- אזי המנגנון לא באמת יפקח על השלטון.
המנגנון הבלתי פורמלי - היות ומנגנון זה תלוי ברצונם הטוב של האזרחים להיות פעילים, ללכת להפגנות וכו' , לא תמיד נמצא שיש לציבור את הלהט, הזמן, והרצון להיות פעילים ולצאת במחאות כנגד השלטון. בנוסף יש ליקויים שהציבור לא מודע להם, ורק מתוך המערכת ניתן להבין כי מדובר בפגיעה באינטרס הציבורי . על כן אי אפשר להסתמך רק על מנגנון זה.
